אותו ערב הסתיים לו איפשהו סביב 3:00 בוקר אז חזרנו לנו הביתה בטיול רגלי לילי. בדרך נגלו לעינינו מחזות של בליינים מסורתיים כאן. אנשים, גברים ונשים כאחד, במיטב בגדיהם ותסרוקותיהם, שרועים על מיטב המדרכות של אדינברו שיכורים עד כדי אובדן חושים. אנחנו דבקנו במטרה והגענו הביתה. הלכנו לישון שמחים ומאושרים ולמחרת היום קמנו נחושים לצאת לבלות בפארק שבנו במיוחד לכבוד הכריסמס. תיכף ומיד אחרי שסיימנו לשתות קפה של בוקר, סיימנו כביסה וסיימנו לנוח צהריים יצאנו לפארק. הפארק שבנו לכבוד כריסמס עוסק בכמה מתקני שעשועים ובהרבה יותר ביתני עץ קטנים וחמודים. בביתנים הללו תוכלו לקנות מוצרי יסוד חיוניים כגון כובעי צמר או שוקולדים. מוצרי יסוד פחות חיוניים ואף פחות טעימים כמו לחמניות עם נקניקיות. מוצרי יסוד סקוטיים כגון וויסקי ויש גם ביתנים המוכרים מזכרות שטותיות שלאף אחד אין מה לעשות איתן. בהגיענו לפארק הבנו שיש בו פוטנציאל אדיר לבלות ממש בכיף. אפשר לעלות על גלגל ענק, להחליק על הקרח ולהתעכב ליד כל ביתן וביתן. טוב נו, אולי לא על יד כל ביתן של נקניקיות, אבל בטוח ליד כל ביתן של שוקולד. ישר הבנו שאם מזג האויר היה מתאים היינו מבלים שם 5 שעות בכיף אבל בגלל שקפאנו מקור חזרנו הביתה אחרי שעה אחת בלבד.
אגב, שבועיים וחצי מאוחר יותר התברר לי שלא צריך לשלם כדי להחליק כאן על קרח...
בכל מקרה הימים עברו והכריסמס התקרב בצעדי ענק. יום אחד ניגש אלי מייקי, חבר לעבודה. "האם תוכל לעזור לי ולסחוב איתי את עץ חג המולד הביתה מהחנות"? הוא שאל ואני כמובן עניתי בחיוב. יומיים אחר כך נפגשתי איתו בתחנת האוטובוס ונסענו לקנות עץ. מה אני אגיד לכם זו הייתה חויה מרתקת. אם תרצו לרכוש כאן פעם עץ חג מולד אמיתי עליכם להיות בקיאים בארבע פרטים. פרט ראשון, עץ לא קונים בחנות אלא במגרש אחורי של בנין שהבריון השכונתי השתלט עליו כדי למכור עצים. כדי לסמן ללקוחות פוטנציאליים כי כאן ניתן להשיג עצי חג המולד ישנו שלט עם איור של עץ אשוח ירוק בכניסה לכל חצר שכזאת. שני צדיו של השלט צבועים אדום כי זה צבע הכובע של סנטה (ובכלל צבע הכריסמס). אם תעצמו עיניים ותדמיינו את זה תבינו למה חשבתי לרגע שאני בלבנון. פרט שני אם אתם רוצים עץ גדול ויפה אל תחכו עד שבוע לפני החג כי לא יהיה. פרט שלישי תתכוננו לא להתמקח על המחיר ולהיפרד לפחות ממאתיים שקל עבור עץ שהתפשרתם עליו. עכשיו כשאתם מלומדים היטב אתם יכולים לצאת לרכוש עץ חג מולד באדינברו. מאחר ומייקי כבר היה חמוש בידע הנחוץ ידענו בדיוק לאן ללכת. מה שמייקי שכח הוא הפרט הרביעי והוא כי בחצרות אחוריות המנוהלות ע"י הבריון השכונתי אין מקבלים תשלום בשום דרך זולת כסף מזומן. החבר'ה בחצר לא שמעו מעולם על חברות כרטיסי אשראי. אל תהיו מופתעים, הרי מה יהיה השלב הבא? יידרשו מהם לשלם מיסים רחמנא ליצלן?.
אבל זה לא ענייני, זה סתם נראה לי משעשע...
לאור האמור לעיל בנושא כרטיסי אשראי נאלצנו לדדות בקרח עד הכספומט ולחזור עם מזומנים. עכשיו קנינו עץ אמיתי ויפה והתחלנו לדדות איתו לביתו של מייקי מרחק ק"מ וחצי בערך. מאד מאד "הצטערתי" אז כי גיתית לא הצטרפה עם המצלמה. לראות אותי סוחב עץ וקופא מקור זה מחזה נדיר אותו לא תזכו לראות. מאד מאד נזהרנו לא להחליק וליפול עם העץ וזה עבד, הגענו בשלום. כמה דקות אח"כ יצאנו בידיים ריקות את הבית כדי לחזור עם בירה ואז נוכחתי שאכן לא צריך לשלם כסף כדי להחליק כאן על הקרח. זה פשוט קורה.
בערב החג עצמו עבדתי. היה זה כנראה היום טוב עד כה בעבודה. בבוקר יצאתי מהבית עם 2 צמות ותסרוקת ברוח החג. בכיסי שמתי 2 עגילי כריסמס גדולים ובהם נורות המנצנצות. הגעתי למסעדה ופגשתי בייסלב השוטף הכלים הפולני שלנו המרבה להפליא במילים מכוערות בחיי היומיום. אפילו הוא היה נגוע ברוח החג ובאנגלית שבורה משהו הסביר לי כי היום לא מקללים. היום רק שמחים. "ז'ונתן, טודיי מי נו ספיק שייטה, כריסמס, ורי הפי". מאחר וביום החג עצמו המסעדה סגורה וזה אירוע נדיר שקורה אולי 3 פעמים בשנה, רוב היום היינו עסוקים בלהקפיא את מוצרי המזון שלא נחוצים לנו אלא לאחרי החג. עד זמן הגשת ארוחת הערב סיימנו אם ההקפאות והאריזות ואז השף התפנה ללכת למסעדה השכנה לברר משהו. לא שמתי לב שהוא חזר עד אשר גוש שלג נחת על ראשי. רוח החג שיבשה עליו את דעתו והוא פשוט יצא להביא שלג כדי לזרוק עלינו. סוג של הלצה שכזו. כך בילינו במטבח עד אשר אחרון הלקוחות שהזמינו מקום מראש קיבל לאכול ואז התקפלנו הביתה. אחרי הכל, מחר חג, כולם בחופש, צריך ללכת לישון כדי שיהיה כח לחגוג את החג.
ככה נכנסנו לרוח החג. מייקי היה נדיב מאד והזמין אותי ואת גיתית לארוחת חג המולד אצלו בבית. כמובן שנעתרנו להזמנה והגענו. הייתה אחלה ארוחה, אין ספק כי ארבע שנות הנסיון של מייקי בעבודות שף ניכרות בבישולו. אכלנו, שתינו וחגגנו את חג המולד כהלכתו. עכשיו מחג זה הסתיים אנו עם הפנים קדימה לחגיגות ראש השנה. אני מרשה לעצמי להניח כי האופן המסורתי לחגוג אותן הוא להשתכר. לא נראה לי שנחגוג את ראש השנה כמנהג המקומיים כי קר נורא בשביל לישון בלילה ברחוב. זה נראה לנו חוויה לא נעימה אפילו אם אתה שיכור כלוט. מה שכן בטוח נצא לראות הזיקוקים.
שתהא לכולם שנה אזרחית טובה ומוצלחת.
בלבנון זה ארז. ארז, יוני. לא אשוח. ארז? כמו ארז בחור כארז? כמו ארז שהיה כותב כאן משהו כזה:
השבמחקמי שטראח בערב כריסטמס, בום בכריסטמס...
כזה ארז!