מה יפים הלילות בסקוטלנד... וקצת על עבודה.

הלילה הגיע כאמור בדיוק בשעה שהוא תמיד מגיע ואנחנו הלכנו לישון. קצת אחרי חצות הליל העיר אותנו רצף קולות וצעקות מהרחוב. לרגע היה נדמה כי נרדמנו באמצע מתנ"ס או מועדון חברת ילדים, אחרת קשה היה להסביר את פשר העניין. מתברר בכל מקרה חברים, כי לא תמיד להיות שכן של סטודנטים בני מעמד בינוני ומעלה, משכילים ואירופיים זה תמיד יתרון... בלילה זה עלול להתגלות כחסרון גדול מאד! בכל מקרה קמתי מן המיטה וניגשתי לחלון להסתכל מה קורה והתמונה שנגלתה לנגד עיני הישנוניות משהו הייתה כדלקמן: חבורות חבורות של צעירים, שאך לפני מספר שעות מעטות חזרו מהסופר עם שקיות מלאות כל טוב וארגזי בירה, מתרוצצים להם ברחוב הלוך ושוב, שרים, צוחקים, מקללים או סתם מדברים ביניהם ולכולם מכנה משותף אחד, (חוץ מזה שהם שיכורים לגמרי...), שהם עושים הכל בקולי קולות. חזרתי למיטה במצב עייפות בינוני עד קשה, עצמתי עיניים ונרדמתי. אני מודה שאני אישית לא זוכר עוד משהו מאותו לילה, אך גיתית (רעייתי והאשה הכי יפה בעולם) זוכרת גם זוכרת, שנתה הקלה בניגוד לשנת הדב שלי בצירוף הקולות של הצעירים מן הרחוב גרמו לה עירנות חסרת אונים ומעצבנת. למחרת היום החלטנו שזה בטח יימשך ככה רק עד סוף השבוע, השבוע הראשון ללימודים שבו לא ממש לומדים ויש להם זמן להרעיש כך כל הלילה. יתר הלילות בהמשך אותו שבוע היו גרועים יותר ורועשים יותר. מצב זה לא ממש השתנה עד עצם היום הזה אם כי התדירות ירדה במקצת כמדומני.
בכל מקרה אני רוצה לעבור במעבר חד לענין אחר, עבודה. כידוע לכם הגענו לכאן עם סכום כסף מכובד ומלגה שמכסה את שכר הלימוד אבל זה לא יספיק לשלוש שנים, מה גם שעבדכם הנאמן שמעולם לא התפרסם בזכות חריצות יתר אמנם, אינו מהאנשים שישבו כל היום בבית בחוסר מעש. אני חייב להיות מועסק במשהו לפחות לרוב שעות היום ומאחר וישיבה בפאבים ומסעדות מייצרת בעיקר הוצאה כספית (בצד הכנסה רוחנית יש לאמר), עדיף לי להיות מועסק בעבודה שתכניס כמה לירות כל חודש, ואיזה לירות יש להם כאן! הביטוי "כמה לירות" מקבל כאן משמעות חדשה ונשגבת, חברים.
אם כן, כדי למצוא עבודה צריך לחפש, זה ברור, אבל כשמוצאים צריך לפנות באמצעות שליחת קורות חיים, אחרת, בשפתנו אנו, חבל לך על הזמן כי אין עם מי לדבר. כפי שאתם מנחשים גם כאן הכנו תכנית עבודה, חילקנו משימות ואף גייסנו כח אדם שיעזור לנו מערים ומדינות שכנות, ואני אפרט.
שלב א', אני מתרגם את קורות חיי מעברית לאנגלית.
שלב ב', שולחים את הקובץ להגהה אצל מומחים (להלן גיתית, עמי - אחי הבכור החי בדנמרק).
שלב ג', בביקור הקרוב בגלזגו אצל אור וסימון (להלן אח של גיתית ורעייתו) שחיים כאן כבר שנתיים, עורכים את הקובץ ומכינים אותו למשלוח לכל מעביד פוטנציאלי.
אני חייב לציין כי נושא ההגהה עמד במרכז הענין. מאחר ואני יודע אנגלית ברמת בית ספר 2 יחידות, מועמד ל-3, אז נעזרתי בחברי הטוב גוגל שהוא סוג של בורא עולם מבחינתי או לפחות משול לאחד כזה. כך יצאו לי כמה תרגומים מאד משעשעים כגון עצם העובדה כי אני מסוגל לבצע כל עבודה כשאני מסטול (high), נסיון תעסוקתי בלא פחות ולא יותר מהצלת קיבוץ כפר רופין מגנבי דגים (save) וכהנה וכהנה טעויות של אולפניסט מתחיל... ראשון לראות את הזוועה היה עמי שפשוט ביקש עותק מקורי בעברית של הקורות חיים כי יהיה לו יותר קל ומהר לתרגם את המסמך לבד. שניה הייתה גיתית שכבר מכירה אותי ולמזלי אוהבת אותי שפשוט אמרה, "אוקי, בסופ"ש הקרוב סימון תתקן ותערוך לנו את זה, אבל כל הכבוד חמוד שלי" ואח"כ כמובן הגענו לגלזגו ושם ישבנו חצי שבת של ראש השנה כשגיתית וסימון עומלות על הכנת מסמך ראוי. אני רוצה לנצל במה זו ולהודות כמובן לכל אלו שעסקו במלאכה, חיזקו ואימצו! עשיתם עבודה טובה ובזכותה זכיתי לקבל ראיון עבודה כבר ביום שני, יומיים אחרי שהמסמך היה מוכן. לראיון הנ"ל הגעתי כשאני לבוש בג'ינס, קפוצ'ון ומעיל עור שרכשתי לפני 14 שנים בדנמרק. ישבתי אצל מר טובי במשרד ושוחחנו כנהוג לעשות בעת ראיון עבודה. לקראת סיום הראיון שאל אותי מר טובי שאלה, "אם אתקשר אליך הערב בין 17:00 ל-19:00 ואבשר לך כי התקבלת, תוכל להגיע מחרתיים בחליפה?" כמובן שעניתי כן והסברתי לו שאני צריך לקנות אחת, אז האם הוא מתכוון ממש חליפה כמו שלו, עם עניבה והכל, או רק מכנס וחולצה תואמים + ז'קט? מר טובי חייך והשיב, "ממש חליפה כמו שלי, אבל חכה", הוא הוסיף, "אל תלך לקנות, עוד לא התקבלת... חכה שנתקשר". אני בכל מקרה חזרתי הביתה מיד. השעה הייתה כבר 16:20 ולא נותר לי אלא להמתין בין 40 דקות לשעתיים כדי לדעת האם גויסתי לכח טובי. בשעה 17:32 צלצל הטלפון, אז עניתי. על הקו היתה גברת נחמדה שכל מה שהצלחתי להבין ממנה זה שהיא מבשרת לי על המשרה, מיד הודיתי לה ושאלתי אותה מתי להתייצב ואיפה. דממה שררה לכמה שניות כשלפתע היא שאלה אותי על מה אני מדבר. אמרתי לה שהייתי אצלה בראיון אצל מר טובי ואני שמח לשמוע שהוא קיבל אותי לעבודה. שוב דממה. הפעם חשתי שהדממה ממש לא לטובתי, הגברת מהצד השני של הקו אמרה לי שהיא לא מכירה אף מר טובי ושהיא תיכף חוזרת אלי. עברו שבועיים, היא לא חזרה. לא נראה לי שהיא תתקשר, מה דעתכם? זו הייתה הצעת עבודה אחרת למי שטרם הבין, לא נורא, חליפה כבר קנינו בכל מקרה. (עם עניבה).
אחד הדברים הכי מוזרים בעניין הזה של הקורות חיים הוא שהם לקחו את הרעיון הזה קצת רחוק מדי לטעמי. אפשר לראות כאן אפילו בסניף של בורגר קינג על החלון מודעת דרושים, "הגישו מועמדות בפנים, בצירוף קורות חיים", ובשביל מה? אני באמת שואל, מה, בשביל להגיש המבורגרים ושתיה מאחורי דלפק עם חבר'ה בני 15?
הנסיונות להשיג עבודה בשכר נורמלי (כפול מהמינימום אם מה שמעסיק לכם את המחשבה) כמו שאני רציתי היו יומרניים קצת. שוק העבודה כאן בדיוק מתאושש מהמיתון העולמי הכבד ויש המון דורשי עבודה מיומנים ובעלי נסיון תעסוקתי מוכח כך שמהעביד שם אנשים כמוני בתחתית הרשימה ולו בגלל כי אין לי נסיון תעסוקתי בסקוטלנד. בצעד חסר תקדים החלטתי לא להתייאש, אפילו שלא זומנתי לעוד ראיונות החלטתי לפרסם מודעה באינטרנט בזכות עצמי וכך עשיתי. פרסמתי מודעה ובה כתוב כי "בחור צעיר וחרוץ שזה עתה הגיע לאדינברו מחפש עבודה". כעבור יום צלצל רוי קינג להציע משרה במסעדה שלו ואף הזמין אותי לבוא במכנסיים ונעליים שחורים ולהתחיל משמרת ערב לנסיון. מאחר והיה לו דחוף לאותו רוי שאני אגיע מהר ככל שניתן והואיל ולא מצאתי את האוטובוס לכיוון המסעדה לקחתי בצעד אמיץ מונית. נהגי המוניות כאן זכורים לי כאוהבי ישראל עוד מהביקור שלנו בסקוטלנד בפסח האחרון. יש אומרים כי זה ככה מאחר וברובם הם קתולים והקתולים זוכרים לנו חסד בזכות המקומות הקדושים בישראל כנראה, אחרת לא ניתן להסביר את שאירע במונית. כבר בתחילת הנסיעה פצח הנהג בשיחה כשהוא שומר על הכללים של סמול טוק. אח"כ הוא ניסה לברר מדוע אני נוסע לכתובת שאמרתי לו (קצת מזכיר קיבוצניקים, לא?) ולבסוף פשוט פתח את סגור ליבו וסיפר איך המצב מתאושש בעבודה אחרי שנה וחצי של מיתון. כאן הואלתי להשתתף גם אני בשיחה וניחמתי אותו כי גם בישראל היתה תקופה קשה. וואו, איך שהוא הגיב חבר'ה, מזמן לא הרגשתי כל כך מיוחד! מה אני אגיד לכם, אנחנו עם נבחר! הנהג פשוט לא ידע את נפשו מרוב התרגשות ואושר. הוא שאל אותי לפחות פעמיים כדי להיות בטוח אם אני יהודי באמת ואחר כך סיפר לי שהוא חושב שזו הפעם הראשונה ב-57 שנות חייו שהוא ממש פוגש יהודי מקרוב ועוד אצלו במונית. הוא המשיך וסיפר לי כי אנחנו העם הנבחר וכל שעלי לעשות כדי למצוא עבודה הוא לבקש עזרה מאלוהים והכל יהיה בסדר, אולי אמצא עבודה עוד הערב! נסיונותי לצנן את התלהבותו לא צלחו אפילו כשסיפרתי לו שאני לא מקפיד על דיני כשרות ובעוונותי אף לא שומר כל מצווה שהיא ואלוהים בטח לא ירצה לעזור לאחד כמוני, (בינינו, אפילו גוגל ניסה להכשיל אותי...) אך כל זאת ללא הואיל, נהג המונית בשלו, לכן החלטתי לנסות ושלחתי איזו בקשה קטנה ככה לירום הודו היושב במרומים שמי ייתן ורוי קינג ממסעדת צ'ופ-צ'ופ יקבל אותי הערב לעבודה. בנימה אופטימית זו הגענו לכתובת, רחוב מוריסון 248, שילמתי לנהג המונית, השארתי לו טיפ של 5 פני, יישרתי את המעיל, החלקתי יד על השיער כמו מוודא שאני נראה טוב, פתחתי את דלת המסעדה ונכנסתי עם חיוך ומצב רוח טוב למה שיכול להיות יהיה מקום העבודה החדש שלי.

המשך יבוא...