היה זה יום שני בשבוע כאשר שוחחתי עם ירדן, קבענו כי ביום שלישי יצור איתי קשר רוברט, מנהל האזור וכי ביום רביעי אתחיל לעבוד עם אלכס ופלורין, שני הרומנים במכירת מוצרי ים המלח. אלא שאז צלצלה אלי קלייר מלונדון. קלייר עובדת בחברה אחרת והיא צלצלה להציע לי עבודה במכירת כריות חימום. מדובר במוצר מהפכני, אין צורך לשים את הכרית במיקרוגל. פשוט מקליקים על מטבע שנמצא בכרית והיא מתחממת. לומר את האמת, זה נשמע לי יותר פשוט וקל מאשר למכור מוצרי קוסמטיקה. החלטתי ללכת לפגישה למחרת היום כדי לשמוע עוד פרטים. למחרת כאמור, נפגשתי עם קיילי תורג'מן באדינברו. קיילי הסבירה לי יותר באריכות על מבנה החברה, אופן העבודה ועל המוצר עצמו כמובן. השתכנעתי כי עדיף יהיה לי לנסות את מזלי במכירת כריות חימום. סיכמנו כי אני אתן לה תשובה עד מחר, כי ביום שישי הפתיחה של הדוכן. חזרתי הביתה וישבתי עם גיתית. הסברתי לה את ההתלבטות שלי ויחד החלטנו שאני אלך על הכריות. אחרי הכל, איש חסיד אני של קיצורי דרך וזה היה נראה אחד מוצלח במיוחד. רוצה לאמור, למה ללמוד משהו על קרמים ומשחות כשאפשר למכור כריות. למחרת, הודעתי לירדן שאני "מתפטר", הודעתי לקיילי שאני מתייצב ביום שישי לעבודה וסיכמנו שהיא תיצור איתי קשר ביום חמישי לתיאום אחרון לקראת יום שישי. ביום חמישי צלצלה שוב קלייר מלונדון ובשורה חשובה בפיה. "אנחנו דוחים את הפתיחה באדינברו בשבוע, אני רוצה שתיסע למנצ'סטר". לרגע הייתי המום, אני? למנצ'סטר? לבד? למה? לקח לי כמה שניות נוספות לחזור להכרה וכשזה קרה ביקשתי הבהרות. "אין הבהרות אמרה קלייר, סע למנצ'סטר ותתחיל לעבוד, הכרטיס לרכבת עלינו כמובן". לא ידעתי מה לענות אז אמרתי לה בהחלטיות שנראה. הבטחתי להיות אתה בקשר בנושא עוד הערב כמובן. הייתי חייב לחכות לגיתית שתחזור מהאוניברסיטה כדי לדון איתה במצב שנוצר. אחרי הכל כבר רציתי נורא להתחיל לעבוד, אבל ממש לא התחשק לצאת לטיול שנתי לבד בארץ זרה וקרה. כשגיתית חזרה ישבנו ודיברנו ודווקא היא הייתה חיובית לגבי העניין. "סע, לך תראה עולם, תחווה חוויות". כך יצא שלמחרת היום ארזנו לי תיק עם בגדים לכמה ימים וסנדוויצ'ים ליום אחד ונסעתי. למרות שהרכבת הייתה מלאה בנוסעים הרגשתי לבד. לרגע דימיתי לי את עצמי למרקו שנסע לבד לחפש את אימו. מהר מאד הגעתי למסקנה שזה לא המצב לגבי. אני יותר אהיה כמו שאול המלך שיצא לחפש אתונות ומצא מלוכה! מה גם שאין לי קוף קטן שרוקד על כתפי כמו שהיה למרקו. אגב, עד היום אני לא יודע, הוא מצא את אמא שלו בסוף?
הרכבת עשתה את שלה והגעתי למנצ'סטר הגשומה והסגרירית. יצאתי לחפש את האוטובוס שיקח אותי לחנות בה אפגוש את מאיר איתו אני אעבוד במכירות. אלא שאז צלצל אלי מיכאל, מנהל הלוגיסטיקה של החברה. מיכאל ביקש ממני לשנות כיוון ולצאת לאיזה כתובת שאין לו מושג איך מגיעים אליה כדי לקחת מפתח לדירה בה אני אתגורר. מאחר ומנצ'סטר זרה לי וסגרירית עד מאד, הודעתי לו שאין בכוונתי למלא אחר רצונו. ביננו, הוא אחראי על הלוגיסטיקה, אותי הביאו למכירות, לא? דאג אתה ללוגיסטיקה ואני למכירות הודעתי למיכאל. הוא בתגובה "איים" עלי שאם לא אלך לקחת את המפתח לא יהיה לי איפה לישון הלילה. "איימתי" עליו בחזרה שאם כך הדבר אני מממש את כרטיס החזרה שבידי וחוזר ברכבת הראשונה הביתה לאדינברו. עוד הוספתי ואמרתי לו הוא יהיה זה שייתן הסברים מדוע חזרתי כלעומת שבאתי. זה הספיק בשביל שהוא יגיד לי לנסוע לחנות, והוא כבר ידאג למקום לינה. הפתעתי את עצמי באסרטיביות שגיליתי ושמחתי על כך עד מאד. לקחתי אוטובוס ונסעתי לחנות לפגוש את מאיר ובדמיוני אני כבר מוכר כריות לכל האנגלים. לא היה לי מושג איך נראה המוצר אמנם, אבל לדמיין זה תמיד נחמד. בכל מקרה הגעתי לחנות הממוקמת במרכז קניות ענק ואין סופי, וזכיתי סופסוף לראות את מאיר, ויותר חשוב את הכרית המיוחלת. מדובר במין שקית סיליקון שטוחה ובתוכה נוזל כלשהו. בתוך כל כרית יש מטבע נחושת קטן, וכשמקליקים עליו הוא מפעיל ריאקציה בין 2 חומרים בשקית ונוצר חום של 50 מעלות צלזיוס בערך, מגניב. השקיות, סליחה הכריות הללו מגיעות בכמה עיצובים. לגב התחתון, לרגליים, לידיים, וגולת הכותרת, לכתפיים ולצוואר. אני רוצה להתעכב על הכריות לידיים. דמיינו שקית סיליקון בגודל 6X6 ס"מ, שקופה, מלאה נוזל שקוף. אני לא יודע אם צריך להרחיב, אבל אני מתכוון להרחיב את הדיבור כאן. זה נראה כמו שתלי סיליקון שרופאים זכרים מלאי זימה אוהבים להשתיל לנשים באיזור הריאות... אני לא יודע מה אתכם אבל אני כבר זיהיתי בעיה קלה למכור את זה. לא נורא חשבתי לעצמי, ננסה ונראה איך הולך. אחרי הכל אני לא לבד בעניין והמוצר הוא פרט שולי, באנו למכור, לא? רגע לפני שהרגשתי שאני נכנס לעניינים הגיע מאיר והודיע שהולכים, כבר מאוחר והוא חייב להוציא את הדברים שלו מאיזה הוסטל ואנו צריכים להגיע למלון שמיכאל סידר לנו. יצאנו באוטובוס חזרה לעיר ואז קרה משהו מוזר. אני יושב ליד החלון ופתאום אני קולט שאין לי מושג לאן נוסעים. נזכרתי שמאיר איתי ואני לא לבד ונרגעתי לרגע. הרגע הזה עבר לי מהר מאד כי פתאום הבנתי עוד משהו. מאיר עסוק בטלפון, מדבר ושולח הודעות וגם הוא לא ממש יודע איפה אנחנו. כאן כבר הבנתי שנכנסנו לבעיה, הערתי את תשומת לבו של מאיר, וירדנו מהאוטובוס באיחור של אי אלו תחנות. כתוצאה מכך נאלצנו ללכת חזרה ברגל איזה שעה ואנחנו ממהרים כי יסגרו את ההוסטל ומאיר ייתקע בלי התיק והמחשב הנייד שלו. עשיתי כאילו אני בכושר ורדפתי אחריו ברחובות מנצ'סטר הסגרירית והגשומה מקלל את הרגע שהחלטתי לצאת למסע בלי גיתית. המסע הזה נגמר אחרי הליכה רגלית של כמה קילומטרים ונסיעה במונית של עוד כמה. הגענו למלון והחלטנו שמאחר ומחר מחכה לנו יום קשה וארוך, עדיף ללא דיחוי נוסף, ללכת לשתות בירה.
את יתר הזמן שלי במנצ'סטר אפשר לחלק לשניים, יום ולילה. ביום מכרתי כריות (או לפחות ניסיתי), בלילה הלכתי עם מאיר לשתות בירה וישנתי. נחלתי הצלחה מרובה יותר בלילה משום מה, אולי כי שדה זה יותר מוכר לי. בכל מקרה, בין לבין מדי פעם אכלתי סנדוויץ' בסאב וואי. ככה עברו חלפו להם 4 ימים בחיי, רחוק מגיתית (רעייתי והאישה היפה בעולם) וכבר רציתי לחזור הביתה לאדינברו. כשחזרתי לאדינברו, הרגשתי את משמעות הנסיעה. מאחר ורק לא מזמן עברנו לכאן לא היתה לדירה באדינברו משמעות של בית בשבילי עדיין. הבית זה בישראל. אבל כשחזרתי ממנצ'סטר הרגשתי שאני מגיע לחוף מבטחים, לרחובות שאני מכיר ולרעייתי האהובה שנטשתי למספר לילות לראשונה מזה 14 שנים.
נחתי יומיים בבית וביום שישי, שבוע אחרי שיצאתי למנצ'סטר, התחלנו לעבוד באדינברו. חדור מוטיבציה ואמביציה למכור, התלבשתי יפה וייצוגי, גיתית עשתה לי צמה בשיער והלכתי למכור כריות עם חיוך מרוח על פני. מה אני אגיד לכם, מזל שיש לי אוזניים אחרת החיוך לא היה נגמר... היעד היומי הוא למכור בין 400 ל-600 פאונד. כרית גדולה לכתפיים נמכרת ב-30 פאונד. אם אני מוכר כל שעה רק 2 כריות, אני ב-600 פאונד! ביום הראשון באדינברו מכרתי ב-155 פאונד שזה קצת מעט. אבל מאחר ואני איש מכירות, מכרתי לעצמי סיפור שזה ישתפר בימים הבאים כי היום הייתי עסוק חצי מהזמן בדברים אחרים. קודם כל יצאתי לשעתיים לראיון עבודה בחברה מקומית ודבר שני עוד שעתיים העברתי סחורה ממרתפי החנות לקומה שלוש. עד עכשיו אני מודה למהנדסים שהכניסו מעליות למבנה בן 172 שנים. בכל מקרה, אני הייתי מבסוט, יש לי עבודה טובה עם תנאים טובים. ימי חופש באים בחשבון מתי שבא לי, בתיאום עם מנהלת האזור כמובן. והכי חשוב, אפשר להרוויח כסף לא רע בכלל בעבודה. ימים טובים הגיעו, רק צריך לדאוג להרים את המספרים של המכירות, ויהיה בסדר.
המשך יבוא...
יוני יוני יוני אתה פשוט מגניב אותי מפעם לפעם עם הסיפורים שלך, המזל של כולם שאתה מוכר כריות ולא נושך כריות כי עם כן הסיפור היה מקבל כיוונים אחרים גם עם מאיר או במיוחד בטיול רגלי ברחובות מנצ'סטר.
השבמחקתמשיך תמשיך אל תפסיק לספר כי אני חושב לעשות פארודיה רדיופונית על הסיפורים שלך (כמובן עם אתה מסכים)נירה לי שאולך להיות מצחיק מאד !!!
טוב ידידי,רק רציתי לעדכן אותך שכאן אותו דבר חוץ מזה שירו לק''ש קטושה אתמול,חוץ מזה שממשיכים לדקור במועדונים וגם עדיין יש דיבורים על כמה פוליטיקה היא דרך ניצול העם,עזוב .
תמשיך להנות ולהיתלהב מדברים כי זה עניין החיים ,שמור על גיתית ועלייך גם, עם מישהו מפריה לך ,רק תגיד לי, אני שולח פרוטקשיין חחחחחחחחחחחחחח
יאללא בן אדם שיהיה לך יום ולילה טובים ביותר .