שנית, המקומיים והתיירים שפקדו את החנות הקשו עלי מאד את העבודה ובעיקר סירבו להתפעל מהמוצר. גם זה מקשה מאד על תהליך המכירה משום מה. היו עוד סיבות אובייקטיביות מאד אבל אני לא רוצה להלאות אתכם כאן במעשיות. בכל מקרה, ככל שנקפו הדקות והשעות ובעקבותיהם הימים, ירד מצב הרוח שלי ואיתו בקישוריות מדהימה ירדו גם המספרים. השיא היה 3 החזרות (לקוחות רשאים להחזיר את המוצר ולקבל את מלוא כספם בחזרה) בתחילת היום החמישי לעבודתי מה שהעמיד אותי בנקודת פתיחה מהממת של מינוס 90 פאונד על הבוקר!
כל יום הייתי משוחח עם עם קיילי. הבטחותיה כי מחר יהיה איתי מישהו נוסף שיעבוד איתי התבדו יום אחר יום עד אשר גמלה החלטה בליבי. אני לא מתכוון להחזיק בעבודה הזו עוד והנני מודיע על התפטרותי. כך החלטתי וכך עשיתי, טלפנתי לקיילי והודעתי לה כי אני והעבודה הנ"ל לא מוצאים עתיד משותף. היא הבינה זאת מיד, אך ביקשה ממני להישאר עוד 4 ימים עד שהיא תמצא מישהו שיבוא להחליף אותי. נעתרתי לבקשתה אולם כבר בסוף אותו יום חזרתי אל חברי הטוב, אתר הצעות העבודה באינטרנט והמשכתי לשלוח קורות חיים למעסיקים פוטנציאליים.
יש אנשים שאולי היו רואים בנקודה זו משבר, אך לא אני. מיד ראיתי לנגד עיני את הטוב שבדבר, את סיומה של חוויה אחת ותחילתה של אחרת. עכשיו, כשאני יודע מה אני לא רוצה לעשות, נותר רק להבין עם עצמי מה אני כן רוצה לעשות. כינסתי אותי לישיבת חירום ויחד החלטנו, אני ואנוכי כי אנחנו רוצים למצוא עבודה במטבח. שמח וטוב לב עד מאד חזרתי הביתה וכבר באותו ערב בישרתי לגיתית (רעייתי והאישה היפה ביותר בעולם) את פריצת הדרך אליה הגעתי. גיתית שמחה מאד לשמוע כי אני יודע לאן אני מכוון את עתידי וביחד ישבנו לתקן את הקורות חיים שלי כך שיתאימו לעבודת "עוזר טבח". עוד החלטנו באותו ערב כי מעתה ועד אשר אני אמצע לי עבודה, אני עובד "בלמצוא עבודה". כבר למחרת היום הלכנו יחדיו למשרדה של גיתית באוניברסיטה להדפיס לי לא פחות מ-15 עותקים של קורות חיים. חמוש ומוכן לעבודתי החדשה התלבשתי היטב כדי להגן על עצמי מהקור הסקוטי. התחלתי לצעוד ברחובות העיר, תר אחרי מודעות דרושים המתנוססות על חלונות ראווה של מסעדות ופאבים. הייתה זו הפעם הראשונה שהרגשתי כי הדבר האמיתי סופסוף קורה. לפני בואנו לכאן, באחת מן השיחות הרבות שהיו לי עם גיתית, הסברתי לה כי מבחינתי להתלוות אליה למסע הזה זו הזדמנות מצוינת לעסוק בשני הדברים שאני אוהב, לכתוב, וללמוד לבשל. על הכתיבה תעידו אתם, לראיה הבלוג. באשר לבישול, אין יותר מתאים מאשר להשתמש כאן בפתגם "אין הנחתום מעיד על עיסתו". בכל מקרה, סטיתי מהנושא, אז בחזרה לעניין. כפי שסיפרתי הסתובבתי כבר יום אחד וחילקתי קורות חיים במסעדות, אבל אף אחד לא חזר אלי. למחרת היום המשכתי לשוטט ואף הרחבתי את רדיוס החיפושים בעוד ק"מ או שניים עד שבאיזשהו שלב הסתובבתי עייף באיזור שאינו שופע מסעדות והחלטתי להתחיל לצעוד בכיוון כללי חזרה הביתה. בעודי מהלך לי ברחובות אדינברו קלטתי בזווית עין כי אני ממש מרחק כמה פסיעות מהג'וב סנטר פלוס. להלן מרכז התעסוקה הסקוטי. נכנסתי למשרד ומיד מצאתי לי עמדת מחשב לשירות עצמי פנויה. כתבתי בתיבת החיפוש "עובד מטבח" ועיינתי בתוצאות שעלו, מנסה למצוא משהו בכתובת או סביבה מוכרת. כמובן כמו בכל סיפור טוב, על סף ייאוש, המודעה האחרונה הייתה מסעדה בכתובת שאני מכיר. קוראי הבלוג הותיקים ודאי יזכרו כי בתחילת דרכי כאן הלכתי לראיון עבודה אצל מר טובי, שכמעט שלח אותי לקנות חליפה. ובכן המסעדה הזו שמפרסמת כי היא זקוקה לעוזר מטבח נמצאת ממש בפתחו של אותו בנין בו ממוקם מר טובי. עכשיו כשאני יודע בדיוק לאן ללכת כינסתי את כוחותי ויצאתי בכיוון הפוך מהבית, אל מסעדת הכלבים או בשמה המקומי THE DOG'S. הגעתי למסעדה, נכנסתי בדלת ומיד פגשתי בבחור גבוה ורזה לבוש מכנסי ג'ינס כחולים וטי שירט לבן וזיפי זקן מעטרים את פניו השדופות. אותו בחור נחמד שאל אותי במה הוא יכול לעזור לי ואני מבחינתי עניתי כי אני מחפש עבודה. הושטתי אליו את הנייר עם הקורות חיים. הוא, בניגוד גמור לכל מה שהכרתי כאן, במקום לקחת את הנייר רק אמר לי "שב כאן וחכה אדוני, מייד יתפנה אליך ג'יימי". בנימוס רב ובעדינות הוא הדף את ידי המושטת אליו האוחזת בקורות חיים והגיש לי כסא לשבת ולהמתין. הופתעתי מאד, כפי שציינתי בכל מקום אחר עד כה רק ביקשו שאשאיר את הקורות החיים ושיחררו אותי ללכת והנה כאן תיכף יבוא מישהו לדבר איתי. כעבור 2 דקות הגיע ג'יימי, פתח דלת לחדר צדדי והציע לי להיכנס איתו לשיחה צפופה על ענייני עבודה.
מסרתי לו את הקורות חיים והוא עיין בהם ומיד עלה על זה שיש לי חומוסיה בישראל. הוא ניסה להתחיל להסביר לי כי הוא מחפש סו שף מנוסה. אני ראיתי כי כיוון השיחה נוטה לדחוק אותי החוצה מהעבודה הנ"ל ונכנסתי בנימוס ישראלי בדבריו וביקשתי לדבר בזכות עצמי. אספתי את כפות ידי והצמדתי אותן האחת כלפי השניה והנחתי אותן תחת סנטרי. בשפת גוף מצוינת ובאנגלית קצת פחות טובה הסברתי לג'יימי כי איש מאד חרוץ אנוכי. זאת ועוד, הוספתי, אני מאד רוצה ללמוד לבשל בצורה מקצועית. הוא ניסה להגיב, אך אני לא נתתי, טרם מיציתי את נאום ההגנה שלי. המשכתי לדבר וכל אותה העת כפות ידי הצמודות זו לזו מונחות תחת סנטרי ובעצם אני אומר לו "אני מאד מאד מאד מבקש שתיתן לי הזדמנות". אוקי אוקי, הוא הגיב בחיוך, חכה רגע איש צעיר, אני רק רוצה להגיד כי אתה מוצא חן בעיני. ג'יימי הצליח להשחיל משפט ורבע כנראה כשלקחתי אויר.
הא? הסתכלתי עליו, מה אמרת? חייכתי חיוך קל והורדתי את כפות ידי חזרה לשולחן. שמעת אותי אמר ג'יימי, אתה מוצא חן בעיני, אני רוצה שתבוא ליום אחד נסיון, תלמד להכיר אותנו ואנחנו אותך ואז נחליט. מעולה אמרתי לו, מתי לבוא? רגע אחד הוא השיב, יש כמה דברים שאתה צריך להביא בחשבון. עובדים ימים ארוכים של 12 שעות, 5 ימים בשבוע, והדבר הכי חשוב והכי קריטי, נורא נורא חם המטבח ולא כל אחד משכיל להסתגל לעבוד בתנאי חום כאלו. מאחר ולא ידעתי איך לתרגם לאנגלית את הפתגם הידוע "לא מאיימים על יונה ביין" פשוט הזמנתי אותו לבוא להדפיס חולצות יום יומיים בגרפיקל, כשבפנים עובד תנור בחום של 150 מעלות ובחוץ 40 מעלות בצל, אח"כ נדבר על "טמפרטורה גבוהה - מה היא?" ג'יימי התרשם לטובה מנסיוני הרב לעבוד בתנאי חום קשים והוסיף, יש עוד דבר אחד, אני צריך לדבר על כך עם ג'יימס, השף הראשי, אז אני אתקשר אליך מאוחר יותר. איך שהוא סיים להגיד את זה נכנס לא אחר מאשר ג'יימס והתיישב איתנו לשולחן עוטה על פניו ארשת של מ"מ טירונים בדיסטנס. לא נלחצתי, השבתי בנימוס הבריטי הכי טוב שאני יודע לשאלותיו ונתתי לו לדבר עם ג'יימי (נחמד מצידי, לא?) תוך כדי שאני מוודא שהם מזמנים אותי ליום נסיון. ג'יימס וג'יימי סיימו לשוחח עלי בנוכחותי ופנו אלי, יש לך יום אחד נסיון. תגיע מחר בעשר בבוקר ליום עבודה מלא ובסופו נשב לדבר ונראה מה הלאה. הללויה חשבתי לעצמי, לחצנו ידיים ברשמיות רבה, חייכנו חיוכים מטופשים זה לזה ונפרדנו לשלום. לא יכולתי להתאפק וכבר כשיצאתי מהמסעדה הדלקתי סיגריה. אח"כ טלפנתי לגיתית לבשר לה כי מצאתי עבודה, כנראה...
המשך יבוא...
מתי פותחים שולחן?
השבמחק