לחם, עבודה!

נכנסתי למסעדה בצעד בטוח וברגל ימין כמובן, (רק חסר לי לשכוח כלל כה חשוב...) ותיכף זיהיתי את רוי קינג מתקדם למולי וידו מושטת ללחיצת יד רשמית של פגישה חשובה מאד. בראשי עדיין הדהד קולו של נהג המונית, "רק בקש עזרה מאלוהים ותתקבל לעבודה עוד הערב", במוחי כבר רצו תסריטים כיצד אני נכנס כאן מהר לענינים ולוקח פיקוד על ניהול המערך השוטף של המסעדה. עוד שני צעדים וידי נפגשת עם ידו של רוי, אדם מבוגר רוי, חשבתי לעצמי, בטלפון הוא היה נשמע צעיר יותר... (משפט שעד היום אני לא שלם איתו, איך שומעים גיל בקול?) והנה זה הגיע, לחצנו ידיים. שחררתי נשימה קלה של הקלה וכבר רציתי לשאול איפה נשב לדסקס עניינים, אך רוי הקדים אותי ומיד הטיח בי את המשפט הבא: "ברוך הבא יונתן, לא תוכל לעבוד אצלי עם שיער ארוך כמו שלך". באותה מהירות שהוא חרץ את גורלי, שלפתי את ידי מידו ווידאתי שקיבלתי אותה חזרה בשלמותה, מוכה הלם לא הגבתי. תהיתי מדוע אינני מגיב בתרעומת והגעתי למסקנה שהנימוס הבריטי דבק בי, חייכתי.
רוי, שנראה היה כאילו הפתיע גם את עצמו הניח את ידו על מצחו כאילו חוכך בדעתו ומלמל "בעיה גדולה, חבל, בעיה גדולה, שכחתי לשאול אותך בטלפון לגבי השיער..." כאן אולי המקום להזכיר כי אכן בשיחת הטלפון שקדמה לפגישה במסעדה הקפיד רוי קינג להסביר לי שעלי להגיע בנעליים ומכנסיים שחורים, וכמובן דיבר על להיראות ייצוגי, אך את נושא השיער הוא שכח. אני, בצורה משכנעת הראיתי לו כי שיערי קלוע לצמה והתחייבתי להקפיד להגיע כך לעבודה כל יום כמובן, לא תהיה בעיה אמרתי לו, כאילו מבקש לרמוז כי עליו לשקול שנית את נושא העסקתי אצלו, אך רוי בשלו, ואף יש לו הסבר. גבר עם שיער ארוך לא מתאים לו לתדמית של המסעדה.
כמובן שלא הסתלקתי מיד, לא היה נראה לי הגיוני שהפגישה תהיה קצרה כל כך, אז ביקשתי ממנו להחליף עוד כמה מילים והוא נעתר לבקשתי הצנועה. אני רציתי לברר, האם, תאורתית כמובן, הוא כן היה מקבל אותי לעבודה, כמה הוא היה משלם. פשוט רציתי לדעת ממנו למה עלי לצפות כאשר אפנה בעתיד למשרות דומות. הוא מבחינתו, שקוע כל כולו בעצמו כך מתברר, סיפר לי שהוא מתכוון לפתוח בתוך שנה עוד 3 מסעדות, אחת באדינברו ושתיים בגלזגו ולכן הוא מחפש מישהו רציני עם נסיון בניהול כדי שייקח פיקוד על המסעדה הקיימת, כך הוא יוכל להתפנות להקמת הרשת. אגב, שלא תטעו לרגע, כל אותה העת הוא לא הפסיק למלמל "בעיה גדולה, בעיה גדולה..." שקוע בעצמו, כבר הזכרתי? אני מבחינתי כבר חשבתי ללכת, הספיק לי לשמוע אותו מדבר, חשבתי רק על זה שהוצאתי עליו 6 פאונד (מונית) כדי לשמוע שהמראה שלי גרנדיוזי מדי למסעדה הסינית שלו, ביקשתי ממנו לשמור מספר הטלפון שלי ואולי, אם הוא מכיר מישהו שמחפש עובדים שיפנה אלי. נפרדנו בידידות מזויפת וצבועה כמובן והלכתי לי לדרכי.
מאחר והוצאתי על הנסיעה למסעדה פי 5 כסף ממה שתכננתי, שש פאונד מונית במקום פאונד ועשרים באוטובוס, ומאחר ודם פרסי זורם בעורקי ורוח סקוטית נושבת בפני וזה כידוע לכם שילוב קטלני של קמצנות בלתי נדלית, החלטתי לחזור הביתה ברגל. תפסתי כיוון כללי הביתה והתחלתי לצעוד, חושב על הצעד הבא בנסיון למצוא תעסוקה, והנה, כמילות קארי בראדשו (סקס והעיר הגדולה), 7 רחובות, 2 סיגריות ו-23 דקות אחר כך הגעתי הביתה. בבית חיכו בקוצר רוח גיתית (רעייתי והאישה היפה בעולם), אור (אחיה) וסימון (רעייתו) שחזרו ממסעם למצוא קרוואן לטייל בו לספרד ופורטוגל. כמובן שמיד הודעתי להם כי אני נושא עימי בשורה לא מוצלחת, ניחמנו את עצמנו כי רוי קינג עשה טעות כאשר ויתר על שירותי, ועכשיו כאשר נשארנו אנו עם הנחמה, ורוי קינג עם הפרנסה יכלנו להתפנות לאכול יחד ארוחת ערב שלאחריה אור וסימון נסעו חזרה לגלזגו.
עבר עוד יום ולמחרת הרגשנו כי חייב לבוא שינוי, יש האומרים כי לעיתים צריך לעזור למזל, אז החלטנו לעזור לו. חשבנו לעצמנו כי יש כאן מספיק חברות בשליטה של ישראלים שישמחו לתת לי עבודה ומיד שלחנו הודעות לכל מיני שכאלה. כנראה שעזרנו למזל יותר מדי כי פתאום הייתי אדם מבוקש ומחוזר מאד. תיכף ומיד יצר איתי קשר ירדן, או בשמו הבריטי המלא, ג'ורדן. "יש לי עבודה מצוינת בשבילך, מכירת מוצרי ים המלח". מיד חשבתי לעצמי מכירה בעגלות בקניונים, אך ירדן הרגיע אותי ואמר כי לא כך הדבר, העבודה היא עבודה מכובדת, בחנות כל-בו יוקרתית, בדוכן הממוקם בין יתר מותגי קוסמטיקה בעלי שם עולמי מצוין, כגון דיור, שאנל, איב סאן לורן וכיו"ב. לקחתי ממנו כתובת ויצאתי עם גיתית לראות מקרוב על מה מדובר. הגענו לחנות הכל-בו מרחק עשר דקות הליכה מהבית ואכן בין כל דוכני המותגים היוקרתיים ישנו דוכן של מוצרי ים המלח, ובו עובדים 2 רומנים צעירים, מנוהלים בידי ישראלי, כדי למכור בוץ ומלח מזרח תיכוני לגבירות אירופאיות עתירות ממון. גיתית כמובן יצאה לה למסע מופלא בחנות הענקית המקפידה למכור שלל מוצרים מכל טוב הארץ ובמחירים שווים לכל נפש שהכנסתה הממוצעת גבוהה מהממוצע, ואני לעומת זאת נשארתי עם 2 הרומנים החביבים והצעירים וניסיתי ללמוד מהם את העבודה שלמיטב הבנתי, אם רק אחפוץ בה, תהיה שלי ויפה שעה אחת קודם. מה אני אגיד לכם, נראה ממש נחמד, באמת! כל שאני צריך לעשות, זה לעמוד ככה זקוף ומלא בטחון עצמי (עדיף לא מופרז) ומדי פעם לעצור איזו גברת ולשאול אותה האם היא שומרת את ציפורניה טבעיות רוב הזמן, כמובן שגם אם כן וגם אם לא יש לי משהו בשבילה שהיא חייבת לראות, כאן צריך להוסיף חיוך נחמד ועיניים של פודל והנה מתחילה ההדגמה על הציפורן של הלקוחה. היא מקבלת פוליש לציפורן שהיא לא ראתה מעולם, האפקט של המוצר משרה אוירה של "וואו!", המוצר ארוז יפה וכמובן מכיל עוד 2 מתנות נחמדות והוא עולה רק 25 פאונד במקום 35, כמובן רק היום. הוא ישרת אותה למשך שנתיים כך שלמעשה כאשר היא קונה אותו היא חוסכת כסף, והרבה. אגב, תמיד טוב להזכיר לה כי זו מתנה מאד נחמדה גם לחברותיה שלא זכו לנפוש בבירת סקוטלנד השנה, ונשארו להן אכולות קנאה בבית. לך תדע, אולי תכפיל או תשלש את המכירה. אני רוצה שתבינו כי אני לא צוחק, ראיתי את שני הרומנים הנחמדים הללו בפעולה וזה נראה נחמד, לא כל כך מסובך ואפילו מהנה לעיתים, דרגת קושי 7 בסולם של 10. חשבתי חיובי והלכתי לתור אחר גיתית בחנות. הסתובבנו לנו ככה עוד איזה שעה ונהננו, כאשר אני מספר לה על העבודה שאני עתיד לקבל והיא לאט לאט משתכנעת כי בהחלט שווה לנסות, או להגדרתה את המצב: "אולי אפילו יצא מזה משהו טוב". חזרנו הביתה, הרמתי טלפון לירדן ובישרתי לו כי מעונין אני להתחיל לעבוד, קבענו כי למחרת היום ייצור איתי קשר רוברט, מנהל אזור אדינברו - גלזגו ובתוך יומיים אני אני אתחיל לעבוד.

המשך יבוא...