יום שישי 11.9

היי לכולם, בחרתי להתחיל ביום שישי ה-11.9 כי שם התחיל פיסית המסע לאדינברו, סקוטלנד. נכון שלמעשה המסע הזה מתחיל חודשים או אפילו שנים קודם כשגיתית (רעייתי והאישה הכי יפה בעולם) סיפרה לי על שאיפותיה ללמוד בחו"ל, אבל תכל'ס ביום שישי ה-11.9.2009 נסענו לנתב"ג אשכרה כדי לטוס מבלי לדעת מתי נשוב לישראל.
באותו בוקר יום שישי, בעודי יושב, ממתין בקוצר רוח שתגיע השעה לצאת לדרך, אני מוצא לנכון להביע משאלה כי אשב במטוס על כורסא מפנקת שאפשר להוריד משענת ולהרים רגליים ממש כמו הכורסא עליה אני יושב בבית. ברור שכולם צחקו עלי כי למי יש כסף לטוס שלא במחלקת תיירים?
כן או לא כורסאות, הכינו לנו בבית ארוחת צהריים מפנקת שכללה ביצה מקושקשת עם ירק ובצל, סלט עגבניות שרי עם צנובר, חציל בלאדי בטחינה, חלה של שבת ועוד פינוקים טעימים לרגל הנסיעה ואני, מה לעשות, לא רעב! ההתרגשות, המתח, לא יודע מה זה היה, לא רעב. לפחות כך חשבתי עד ש"קראו לשולחן" והתיישבנו לאכול, או אז, רעב או לא, חיסלתי כמעט לכולם את מה שהיה שם לאכול וחזרתי לשבת מחכה לנס קפה קר וקינוח, חושב אולי לצאת לעוד סיגריה, וממתין, דקה, ועוד דקה, ועוד דקה... הזמן בהחלט לא עומד, אבל הוא זז לאט כשלא קורה כלום, מזל שאבא צלצל, הוא בדרך ממולדת למעוז חיים לקחת אותנו, שואל בדיוק לאן לבוא? לבית שאנחנו יושבים בו או לבית איפה המזוודות? גיתית קצת נלחצת, "למה כבר עכשיו הוא בדרך" היא שואלת, זה ממש מוקדם מדי, והיא צודקת 100% אלא שלא רציתי פדיחות והחלטתי להזמין את אבא שעה מוקדם יותר כדי שהכל כמו שאומרים, "ידפוק כמו שצריך", אז חיקי יאכל עוד עוגה וירוויח עוד קפה לפני שנצא, אבל אני אהיה רגוע :-)
והנה, הפלא ופלא הגיעה השעה לצאת ואנחנו מכונסים, אנוכי, גיתית וחיקי ברכב + 4 מזוודות בדרך לנתב"גיה, נוסעים לאט, עוצרים בדרך כי הטבע קורא, ומגיעים לשדה התעופה בזמן בדיוק. עכשיו נותר לנו לשלוח את המזוודות, דיוטי פרי והופה, לטוס ללונדון, ומשם לאדינברו, רק לפני כן, לבדוק עם הפקידה בצ'ק אין למה לא קיבלנו מקומות ישיבה במטוס סמוכים זה לזו כשעשינו צ'ק אין באינטרנט והאם היא יכולה לסדר שבכל זאת נשב האחד ליד השניה ועדיף על יד יציאת חירום.
בדיקה קצרה העלתה כי בהחלט אפשר להזיז אותנו ונשב ביחד ואפילו קיבלנו הפתעה נעימה...